<h1>נמוקי יוסף — שבועות</h1>
<h2>דף נ:</h2>
[שבועות ל"ח ע"ב] שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וכו'. פירוש שבועה שהדיינין משביעין ע"י כפירה והודאה של מקצת הטענה, שלמדנוה מאשר יאמר כי הוא זה וכתיב עלה ונקרב בעל הבית וכו' דהיינו שבועה, צריך שתהא הטענה שתי כסף, דבפחות מהכי לא רמיא רחמנא שבועה עליה. וכתב הרא"ה ז"ל דאע"ג דמתניתין מודה מקצת קתני שהיא פקדון או מלוה, הוא הדין נמי לשבועת השומרין דבעינן שתי כסף, דעיקר קרא דכסף או כלים דילפינן מיניה מה כלים שניים אף כסף שניים, בשבועת השומרין הוא דכתיב. ואפילו בשבועות שתקנו חכמים אמרינן לקמן באידך פירקין דבעינן הטענה שתי כסף, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ונראה ודאי דדווקא בנשבעין ולא משלמין תקון הכי, אבל בנשבעין ונוטלין כל דבציר משתי כסף ובעי לאשתבועי ולמישקל, סברא היא דלישתבע ושקיל(נ'). וכן דעת הרנב"ר ז"ל ודעת הראב"ד ז"ל בהשגות, אע"פ שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות טוען ונטען [ה"ז] שנשבעין ונוטלין אינה ג"כ בפחות משתי כסף.
[שבועות ל"ח ע"ב] הטענה שתי כסף. בגמרא פליגי רב ושמואל אם צריך שתהא טענת הכפירה שתי כסף מלבד פרוטה של הודאה, וזה דעת שמואל. ופירוש שתי כסף, שתי מעות של כסף, דהא שתי לשון נקבה, והן שליש דינר צורי. וכתב הרא"ה ז"ל שהדינר ג' ארגו"ש. וטעמו של דבר מפרש בירושלמי [ה"א], סוף מטבע כסף מעה, כלומר שכיון שאמרה תורה כסף או כלים ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתורה פחות ממעה שהוא גרה, כדמתרגם [שמות ל'] עשרים גרה עשרין מעין, אין לך לחייב בפחות ממטבע זה. ושתי כסף שהן [שליש, ע"פ ר"ן] דינר, שהדינר שש מעה כסף כדתנן בפרק הזהב [ב"מ מ"ט ע"ב], הן ס"ד פרוטות, שהרי מאה ותשעים ושניים פרוטות יש בדינר כדאיתא בפ"ק דקידושין [י"ב ע"א]. הפרוטה פירשו הגאונים ז"ל שהיא משקל [חצי שעורה של כסף ונמצאו שתי מעין משקל, ע"פ ר"ן] ל"ב שעורות. הילכך לדידן דקיי"ל כרב דאמר כפירת טענה שתי כסף כדאיתא בגמרא, אינו חייב בשבועה שפירשנו לעיל עד שיכפור בל"ב שעורות של כסף נקי שהוא ארגינ"ץ, ויודה בחצי שעורה דהיינו פרוטה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות טוען ונטען [ה"א].
